ארבעה צילינדרים, תיבה ידנית והנעה אחורית. כך התחילה ב.מ.וו M3 ב-1986, כמכונית כביש שנועדה לאפשר לב.מ.וו להתחרות בקבוצה A. התקנות חייבו ייצור של לפחות 5,000 מכוניות בתוך שנה. ארבעים שנה ושישה דורות אחר כך, השם M3 נמצא גם על סטיישן עם שישה צילינדרים, שני מגדשי טורבו והנעה כפולה. עוד מעט הוא יופיע על חשמלית.
ה-E30 נחשפה בתערוכת פרנקפורט ב-1985 וייצורה החל שנה לאחר מכן. מנוע ה-S14 שלה הכיל ארבעה צילינדרים בנפח 2.3 ל', עם ארבעה שסתומים לצילינדר ובלי שום יניקה מאולצת. ללא ממיר קטליטי הוא הפיק 200 כ"ס, והמכונית שקלה כ-1,200 ק"ג. הנתונים הרשמיים היו 6.7 שנ' ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 235 קמ"ש.
הכנפיים הרחבות אפשרו להתאים את המרכב לגלגלי מכונית המרוץ. ב.מ.וו שינתה גם את החלק האחורי ואת זווית הקורות האחוריות לשיפור האווירודינמיקה, והוסיפה כנף על מכסה תא המטען. הפיתוח נמשך בגרסאות האבו, עד לספורט אבולושן מ-1990. זו קיבלה מנוע 2.5 ל' עם 238 כ"ס ויוצרה ב-600 יחידות.
E36 עוברת לשישה צילינדרים
ה-E36, שהגיעה ב-1992, נראתה קרובה הרבה יותר לסדרה 3 רגילה. הכנפיים המרובעות נעלמו, ותקנות המרוצים כבר לא הכתיבו את מבנה המכונית. השינוי הגדול הסתתר מתחת למכסה המנוע. ה-M3 עברה לשישה צילינדרים בטור, עם מנוע אטמוספרי בנפח 3.0 ל' שהפיק 286 כ"ס.
מנוע ה-S50 קיבל מערכת ואנוס לתזמון שסתומים משתנה. בעדכון של 1995 גדל הנפח ל-3.2 ל', ההספק עלה ל-321 כ"ס ונוספה ואנוס כפולה, לצד עדכון לבלמים. עם יותר מ-100 כ"ס לליטר, ללא גדישה.
לצד הקופה נוספו גרסאות קבריולה וסדאן, וב-1996 הצטרפה תיבת SMG בעלת שישה הילוכים. זו הייתה תיבה ידנית שהפעלת המצמד והחלפת ההילוכים בה נעשו באופן אוטומטי. גרסת ה-GT הירוקה חיברה שוב את מכונית הכביש לעולם המרוצים, עם 295 כ"ס וסדרת ייצור של 350 מכוניות.
E46 וגרסת ה-CSL
ה-E46 הגיעה בשנת 2000 ושמרה על מנוע שישה צילינדרים אטמוספרי בנפח 3.2 ל'. מנוע ה-S54 העלה את ההספק ל-343 כ"ס ויכול היה להגיע ל-8,000 סל"ד. התיבה הידנית ותיבת ה-SMG היו שתיהן בעלות שישה הילוכים. ה-SMG נשארה תיבה רובוטית חד-מצמדית, עוד לפני המעבר לכפולת מצמדים בדור הבא.
הכנפיים התרחבו שוב, ובליטה במכסה המנוע פינתה מקום למערכת היניקה. פתחי הצד בכנפיים הקדמיות תוכננו במקור לסייע לקירור, אך לפי ב.מ.וו המבחנים הראו שאין בהם צורך. הם נשארו כחלק מעיצוב המכונית, והפכו לסימן זיהוי שמלווה גם דורות מאוחרים יותר.
גרסת ה-CSL מ-2003 הוסיפה כוח והפחיתה משקל. ההספק עלה ל-360 כ"ס, ואילו המשקל ירד ב-110 ק"ג לעומת הקופה הרגילה, ל-1,385 ק"ג לפי ב.מ.וו. גג מסיבי פחמן, שינויים בתא הנוסעים ומערכת יניקה שונה היו חלק מהטיפול. גג הקרבון הפך בהמשך לאחד המאפיינים המוכרים של דגמי M.
E90, E92 ו-E93 עם מנוע V8
ב-2007 החליפה ה-M3 את השישה בטור במנוע V8 אטמוספרי. מנוע ה-S65, בנפח 4.0 ל', הפיק 420 כ"ס ויכול היה להגיע ל-8,300 סל"ד. זה הדור היחיד שבו מנוע V8 שימש את ה-M3 הרגילה. למרות תוספת שני הצילינדרים, משקלו המוצהר של המנוע היה 202 ק"ג, 15 ק"ג פחות ממנוע הדור הקודם.
הסדאן חזרה להיצע לצד הקופה והקבריולה, וב-2008 נוספה לראשונה תיבה כפולת מצמדים עם שבעה הילוכים. היא הוצעה לצד תיבה ידנית בעלת שישה הילוכים. הקופה קיבלה גג מסיבי פחמן כציוד תקני, ומערכת M דרייב אפשרה לשמור הגדרות אישיות למערכות הנהיגה ולהפעיל אותן מגלגל ההגה.
בגרסת ה-GTS הכתומה גדל נפח ה-V8 ל-4.4 ל' וההספק עלה ל-450 כ"ס. מושביה האחוריים הוחלפו בכלוב בטיחות, והמרכב קיבל כנף אחורית גדולה ומתלים מתכווננים. זו הייתה אחת מגרסאות הקצה האחרונות של ה-M3 האטמוספרית, לפני מעבר הגדישה בדור הבא.
F80 הטורבו מגיע והקופה הופכת ל-M4
ב-2014 חזרה ה-M3 למנוע שישה צילינדרים בטור, אבל הפעם עם שני מגדשי טורבו. מנוע ה-S55 בנפח 3.0 ל' הפיק בתחילה 431 כ"ס ו-56.0 קג"מ, שהיו זמינים כבר מ-1,850 סל"ד. עם התיבה כפולת המצמדים נתון התאוצה הרשמי ל-100 קמ"ש עמד על 4.1 שנ'. אחרי ארבעה דורות אטמוספריים, הגדישה שינתה גם את אופי אספקת הכוח.
באותו דור השתנתה גם חלוקת השמות. הסדאן נשארה M3, ואילו הקופה והקבריולה עברו לשם M4. חבילת קומפטישן העלתה את ההספק ל-450 כ"ס, ובהמשך הגיעה M3 CS עם 460 כ"ס. המכונית שהחלה את דרכה עם שתי דלתות הפכה מעתה לסדאן בלבד.
למרות התוספת של מערכת הגדישה, ב.מ.וו המשיכה לטפל במשקל. ה-F80 קיבלה גג מסיבי פחמן ומכסה מנוע מאלומיניום, ובתחילת הייצור גם גל הינע מסיבי פחמן. השימוש בחומרים האלה עבר מגרסאות מיוחדות כדוגמת ה-CSL אל ה-M3 הרגילה.
G80 הנעה כפולה וסטיישן ראשונה
הדור השישי נחשף ב-2020, עם מנוע שישה צילינדרים בנפח 3.0 ל' ושני מגדשים. הגרסה הידנית קיבלה 480 כ"ס, והקומפטישן עם הנעה אחורית 510 כ"ס. ב-2021 הצטרפה לראשונה הנעה כפולה, ובעדכון של 2024 עלה הספק הקומפטישן הכפולה ל-530 כ"ס. תיבה אוטומטית בעלת שמונה הילוכים החליפה את כפולת המצמדים.
ב-2022 הצטרפה הטורינג, גרסת הסטיישן הסדרתית הראשונה של ה-M3. בהמשך נוספה M3 CS טורינג עם 550 כ"ס. אחרי דורות של קופה, קבריו וסדאן, אפשר לקבל את מנוע ה-M גם במרכב עם תא מטען שימושי יותר, בלי לוותר על ההנעה הכפולה ועל נתוני הביצועים.
השנה סיקרנו גם את מכונית ה-M המיליון, שהייתה M3. מכסת 5,000 המכוניות הומולוגציה שנדרשה ל-E30 המקורית היא כבר פרק רחוק בהיסטוריה. מאז, ה-M3 עברה מארבעה לשישה ולשמונה צילינדרים, חזרה לשישה, הוסיפה גדישה והנעה כפולה, והרחיבה את המרכב עד לסטיישן. שם הדגם נשאר, אבל כמעט שום דבר במפרט של 1986 לא נשאר קבוע. ועדיין, השינוי הגדול באמת, עומד בפתח.
