מזראטי מציינת מאה שנים להופעתו הראשונה של סמל הקלשון על מכונית מתוצרתה. החברה עצמה נוסדה ב-1914, אך הקלשון ערך את הופעת הבכורה שלו ב-1926, על ה-Tipo 26 שבה נהג אלפיירי מזראטי לניצחון בקטגוריית ה-1.5 ל' בטארגה פלוריו. את הסמל עיצב אחיו מריו, בהשראת פסל נפטון בבולוניה. לרגל החגיגות יגיעו לגודווד ריבייבל 2026 שלוש מכוניות מאוסף פניני, שאולי יחד, מרכיבות את הסיפור של היצרן הזה.
A6GCS/53 ברלינטה: פינינפארינה, עם בסיס של מכונית מרוץ
ה-A6GCS/53 ברלינטה, שהוצגה בתערוכת טורינו ב-1954, שילבה מרכב סגור בעיצוב פינינפארינה עם מכלולים של מכונית מרוץ למעשה. מתחת למעטפת האלומיניום היו שלדת צינורות ומנוע שישה צילינדרים טורי בנפח 2.0 ליטר, שהפיק 170 כ"ס. עם משקל יבש של 740 ק"ג, המהירות המרבית הגיעה ל-235 קמ"ש. זה יותר מסובך ממה שזה נישמע ומסיבה אחרת דווקא. ההסכם של פינינפארינה עם פרארי מנע הזמנה ישירה ממזראטי, ולכן סוחר המותג ברומא רכש שלדות והזמין עבורן את המרכבים. ארבע מכוניות בלבד נבנו, וכולן שרדו. זו הייתה המזראטי האחרונה בעיצוב פינינפארינה למשך כחמישים שנה.
אלדורדו: גלידה, סטרלינג מוס ו-410 כ"ס
ה Tipo 420M/58-נבנתה ב-1958 עם חסות של חברת הגלידה אלדורדו. מנוע V8 בנפח 4.2 ל' הפיק 410 כ"ס, ותיבת ההילוכים הסתפקה בשני יחסי העברה. הראשון שימש בעיקר ליציאה מהפיטס. המנוע וההינע הוסטו תשעה ס"מ שמאלה כדי לשפר את חלוקת המשקל בפניות המשופעות, והמהירות המרבית חצתה את ה-350 קמ"ש. סטרלינג מוס נבחר לשבת מאחורי ההגה. כשל בהיגוי במהירות של כ-250 קמ"ש הסתיים בתאונה שממנה יצא ללא פגע. הצבע הוא חלק מהסיפור פה, במקום אדום המרוצים האיטלקי, היא נשאה צבעי חסות של חברת גלידות. לא משהו נפוץ על מסלולי אירופה בשנים ההן.
Tipo 61 בירדקייג׳: כלוב הציפורים המפורסם בעולם
ה Tipo 61-שהופיעה ב-1959, מוכרת בעיקר בכינוי בירדקייג' בזכות שלדת מסבך הצינורות שלה. כ-200 צינורות פלדה דקים, ששילב אינג'ניר אלפיירי בדרך למשקל נמוך וקשיחות גבוהה בתקציב מוגבל. והתוצאה הייתה אחת ממכוניות המרוץ המזוהות ביותר עם מזראטי. מנוע ארבעה צילינדרים בנפח 2.9 ליטר הפיק 250 כ"ס והותקן מאחורי הסרן הקדמי, בהטיה של 45 מעלות להנמכת מרכז הכובד וקו מכסה המנוע. תיבת חמישה הילוכים מוקמה מאחור, בלמי דיסק הותקנו בכל הגלגלים. זה עבד. בלשון המעטה.
