זו לא עוד מכונית, מקלארן סנה משתייכת לסדרת ‘הסופר’ של מקלארן והיא זונחת את רעיון יחידת הכוח ההיברידית של ה-P1. וזה משמח אותנו מאוד.
כבר כשהוצגה ה-P1 תהינו בקול רם, למה לא לוותר על ההספק הזניח והמשקל האדיר שמוסיפה המערכת ההיברידית? למה לא לייצר מכונית טהורה? הלא יחידת ההנעה ההיא מרשימה מאוד גם ללא התוספת ההיברידית. תהינו בקול וחיכינו.
עכשיו מקלארן עונה בדיוק לתהייה הזו. מקלארן סנה עושה בדיוק את זה, טוב בערך, עוד מעט נרחיב.
קודם כל צריך לדבר על השם. אנחנו לא מתים על השימוש בשם הזה, אבל אם יש חברה שזכאית לזה – זו מקלארן. שלוש אליפויות עולם יצר השילוב בין שני השמות האלו בשנים שייזכרו לעד כמרתקות ביותר בפורמולה 1.
תחת השם הזה יושב מונוקוק עשוי קרבון שמבוסס על זה של ה-720, אבל מציע קשיחות מוגברת ומשקל נמוך יותר. כמה נמוך? מקלארן סנה שוקלת (רק) 1,198 ק”ג. למעלה מ-200 ק”ג פחות מה-720 לדוגמה. כמה פחות בהשוואה ל-P1? הרבה פחות, 349 ק”ג פחות.
מנוע ה-V8 בנפח 4.0 ליטרים מפיק כאן 789 כ”ס ומעביר את כוחו אל הגלגלים האחוריים דרך תיבה כפולת מצמדים בעלת שבעה יחסי העברה. לטענת מקלארן זו המכונית הקונבנציונלית (רוצה לומר, לא היברידית) החזקה ביותר שהם ייצרו אי פעם. עם 658 כ”ס לטון זה נראה כמו אוטו חזק אבסולוטית. רק בשביל לשים את המספר הזה בפרופורציה צריך לזכור שה-P1 שמה 583 כ”ס על טון. ידענו שזה מה שהם היו צריכים לעשות מלכתחילה…
כמובן שיש כאן את הדור האחרון של מערכת המתלים המתוחכמת של מקלארן (עם בולמי זעזועים מקושרים ומוטות ייצוב הידראולים) אבל מה שדורש התייחסות מיידית הוא העיצוב. בתמונות הוא נראה לא פחות מנורא בעיננו. אין שום ספק לגבי האפקטיביות האוירודינמית שלו ומקלארן מצהירים שיכולת ההצמדה בסנה היא ‘חסרת תקדים’, אבל אלוהים, התוצאה הסופית ממש מכאיבה בעין.
לא הרושם הזה וגם לא העובדה שמקלארן טרם פרסמה נתוני ביצועים רשמיים של המכונית הזו, מונעים מאיתנו לרצות אחת. לא כשמקלארן מבטיחים שהמכונית הזו: ‘נבנתה ככלי מסלול עם רישוי לכביש, שכול כולה מיועדת לייצר ביצועים חסרי פשרות וחיבור שלא ניתן למצוא בין הנהג למכונה’.
כשמקלארן מדברים ככה אנחנו מקשיבים וגם, כבר לא יכולים לחכות לתלת מושבית החדשה (BP23) שהם אמורים להציג בקרוב.
