כן, היום נחתה בישראל מזראטי ג’יבלי היברידית. זו ההיברידית הראשונה של מזראטי. אז אחרי שבישרנו על בואה בואו נזכר בגרד-פרי הגרמני של 1957. מזראטי מנצחת את פרארי בזכות הטקטיקה, הכישרון וההיכרות עם המסלול של חואן מנואל פאנג’יו.
זהו המירוץ האחרון בקריירה המפוארת שלו, המירוץ בוא הוא חתם את האליפות החמישית שלו. אבל עבורו המירוץ הזה היה משמעותי מסיבה אחרת. הוא טען לאחר מכן, שבמירוץ הזה, הוא, מי שנחשב למומחה מסביב לרינג, נהג מהר יותר מסביב למסלול הזה מאשר אי-פעם. הוא גם הוסיף, שהוא לא חושב שיוכל לנהוג שם בקצב מהיר יותר.
המזראטי 250F של העונה הזו, מכונית האליפות שלו, נשמעת מלהיבה מאוד גם היום. תחשוב על יותר כ-315 כ”ס על 550 ק”ג פלוס מינוס. כל זה עם צמיגים צרים ובלמי תוף. בשביל להשלים את התמונה, דמיין שאתה יושב על מיכל דלק, גל ההינע מסתובב בין הרגליים ואתה מקיף את המסלול הקטלני ביותר בעולם. לא, לא יכולת להתאמן אז בפלסטיישן על התוואי. פאנג’יו, הכיר את המסלול הזה טוב מכולם ונהג להקיף אותו גם עם אופנוע בכדי להעמיק את ההיכרות הזו. פנג’יו וה-250F הם ענקים שמשפיעים עלינו גם הרבה אחרי תקופת הזוהר שלהם. אולי זו הסיבה שנזכרנו דווקא בשני אלו היום.
רוצים עוד פאנג’יו?
מזראטי חוגגת 60 לניצחון ענק
