יש מכוניות נדירות ויקרות. ויש מכוניות שהסיפור שלהן שווה לא פחות מהמכונית עצמה. בימים אלה הועמדה למכירה באתר של RM Sotheby’s אחת הדוגמאות המסקרנות ביותר של פרארי F40. המכונית הזו נמכרה במקור ישירות מהמפעל ל-לי איאקוקה, אחד האנשים שהשפיעו יותר מכל על תעשיית הרכב האמריקאית במאה ה-20. ואם זה לא מספיק, היא מגיעה עם 320 מייל בלבד על השעון, נתון שמקפיץ באופן חסר פרופורציה את הערך האספני של כל מכונית מיוחדת.
הסיפור של איאקוקה מרתק כמעט כמו המכונית. בפורד הוא היה הכוח המניע המרכזי מאחורי פרויקט המוסטאנג, המכונית ששינתה את השוק האמריקאי באמצע שנות ה-60. אחר כך עבר לקרייזלר, בדיוק כשהיצרנית עמדה על סף קריסה, והוביל את אחד מסיפורי ההצלה הגדולים בתולדות עולם העסקים. הוא היה כריזמטי, דעתן והפך למעשה לסוג של כוכב על בעולם הרכב.
אתם בטח שואלים איך אמריקאי שהקדיש את חייו לפורד ולקרייזלר מצא את עצמו עם פרארי? זו בדיוק הסיבה שהמכונית הזו כל כך מיוחדת. בתחילת ימי ה-F40, לקוחות בעלי מעמד וקשרים נהנו מעדיפות בקבלת המכונית הנחשקת, ואיאקוקה בהחלט השתייך לקבוצה הזו. למעשה, המכונית נמכרה לו ישירות מהמפעל במסגרת מסלול נדיר ששמור ללקוחות VIP של פרארי. אפילו לוחית מיוחדת הותקנה עבורה עם הכיתוב: “Built Exclusively for Lee Iacocca”.
פרארי F40 עצמה לא צריכה כמעט הקדמה. בטח לא לקוראי אתר אוברדרייב, בטח אחרי שאלסיבוני עשה את זה כל כך טוב בכתבה הזו לפני כמעט 10 שנים. אבל תרשו לנו בכל זאת. היא נחשבת בעיני רבים לפרארי הנחשקת מכולן בעידן המודרני, וגם כמעט ארבעה עשורים אחרי השקתה קשה להתווכח עם הטענה הזאת. היא הוצגה בשנת 1987 כדי לחגוג 40 שנים לפרארי, אבל מהר מאוד הפכה להרבה יותר ממכונית יום הולדת. זו הייתה גם המכונית האחרונה שקיבלה את אישורו האישי של אנזו פרארי לפני מותו ב-1988, עובדה שהפכה אותה לאגדה כבר מהרגע הראשון פחות או יותר.
בלי ABS. בלי בקרת אחיזה. בלי הגה כוח. בלי מסכי מגע, או מסכים בכלל. בלי מצבי נהיגה ובלי שכבות של אלקטרוניקה. אפילו ידיות הפתיחה הפנימיות הוחלפו בכבלי משיכה פשוטים. הכול היה שם מסיבה אחת בלבד: להיות קלה ולהיות מהירה. מאחורי מושב הנהג של פרארי F40 הותקן מנוע מרכזי בתצורת V8, כפול מגדשים בנפח 2.9 ליטר, שהפיק 478 כ”ס והניע מעט יותר מטון אחד של מכונית. בסוף שנות ה-80 אלו היו מספרים שנראו כמעט דמיוניים. התאוצה ל-100 קמ”ש ארכה כארבע שניות, והמהירות המרבית עמדה על כ-324 קמ”ש. הנתון הזה הפך אותה לאחת ממכוניות הכביש המהירות בעולם ולמכונית הסדרתית הראשונה שחצתה את רף ה-200 מייל לשעה.
אבל מי שנוהג ב-F40 שוכח את המספרים. הוא זוכר את הטורבו שמתעורר בבת אחת, את ההגה הכבד, את הרעש המכני ואת התחושה שאין שום שכבת בידוד בינך לבין המכונה. זו מכונית שמבקשת כבוד, ולא סולחת על טעויות. כיום, כשיצרניות העל מתחרות במסכי ענק, מצבי נהיגה ובקרות אלקטרוניות, ה-F40 מזכירה תקופה אחרת. תקופה שבה מכונית-על הייתה איימה על מי שאחז בהגה. היא דרשה ממנו להיות חלק מהחוויה, לקחת אחריות על הפעולות שלו, ולא להיות רק נוסע בתוכה.
האקזמפלר הנדיר הזה, עם הקילומטראז’ הנמוך הזה, מוסיף למשוואה גם סיפור אנושי נדיר. לא עוד F40 עם היסטוריית בעלות מכובדת (כמו זו שהייתה שייכת לאלאן פרוסט למשל) אלא מכונית שנמסרה לאחד האנשים שעיצבו את תעשיית הרכב המודרנית. בעולם האספנות, להיסטוריה המתועדת של הרכב יש ערך עצום. במקרה הזה, מדובר באחד מסיפורי המקור המיוחדים ביותר שאפשר לבקש.
ואם זה לא מספיק לכם, אז חשוב שתדעו שלפני שהעמידו אותה למכירה, הושקעו במכונית כ-40 אלף דולר בטיפול מקיף של יישור קו שכלל החלפת מצתים, החלפת מצבר והתקנת צמיגים חדשים. סכום שנשמע מופרך עבור מכונית רגילה, אבל במקרה של ה-F40 הזו מדובר כנראה פחות או יותר במחיר של מחזיק הכוסות האופציונלי, אם היה כזה.
וכן, סביר להניח שמי שיקנה אותה לא יוסיף הרבה קילומטרים לשעון. אבל אולי זה בסדר. בעולם האספנות יש מכוניות נדירות, ויש מכוניות עם סיפור. ה-F40 הזאת מציעה את שניהם. מצד אחד אחת מהפרארי החשובות שנבנו אי פעם, מצד שני חתיכה קטנה מההיסטוריה של תעשיית הרכב העולמית. שילוב שככל הנראה לא יחזור על עצמו.
אה, רגע, אתם עדיין פה? כנראה שאתם רוצים לדעת מה המחיר. מובן לגמריי, תמיד טוב לחלום. ובכן, המחיר המוערך הצפוי להיות מושג במכירה הפומבית עומד על בין 4 ל-5 מיליון דולר. כ-30 מיליון שקלים בארץ אחרי מס.
