שנות ה-30 היו תור הזהב על המסלול של תעשיית הרכב הגרמנית, והדבר נכון אוטו יוניון (הגלגול המוקדם של אאודי). תקופה זו הייתה רצופה בשיאים הנדסיים עבור אוטו יוניון, אך גם נשאה טרגדיה אחת גדולה שהותירה חלל עמוק באוסף ההיסטורי של החברה. עם סיום מלחמת העולם השנייה ב-1945, מפעלי “אוטו יוניון” נמצאו בסקסוניה במזרח גרמניה, אזור שהפך לשטח הכיבוש הסובייטי. הרוסים פשטו על המחסנים ולקחו כשלל מלחמה את כל מה שהם מצאו: מכוניות מירוץ שלמות (בעיקר מדגם ה-Type C וה-Type D המאוחרים יותר), מנועים, חלקי חילוף ושרטוטים.
הם העמיסו הכל על רכבות ושלחו את זה לרוסיה. שם, המכוניות עברו הנדסה לאחור. המהנדסים הסובייטים פירקו אותן לגורמים כדי ללמוד איך לבנות מנועים חזקים ומתלים מתקדמים. הבעיה? הם מעולם לא הרכיבו אותן בחזרה. רוב המכוניות פשוט נגרטו או ננטשו במחסנים והפכו לערימות ברזל חלודות. מה שהותיר את אאודי ללא הרכבים המקוריים שוברי השיאים מתקופת הגרנד-פרי המוקדמת.
ההחלטה לבנות את הלוקה מודל 2026 שלפניכם נבעה מהרצון של אאודי למלא את החור ההיסטורי הזה ולהחזיר לעולם את אחת המכוניות המרגשות והנדירות ביותר בתולדותיה. אגב, זו לא פעם ראשונה, ולפני כשנתיים הציגה החברה פרוייקט שחזור היסטורי נוסף ומרשים של אוטו יוניון טייפ 52 היפייפיה. מכיוון שכאמור שלא נותרה אף מכונית מקורית, אאודי נאלצה לברוא את ה-Lucca מחדש. המשימה הופקדה בידי מומחי השחזור הבריטים Crosthwaite & Gardiner, שבמשך שלוש שנים עמלו על בניית כל רכיב ורכיב בעבודת יד, על בסיס תמונות היסטוריות ומסמכי ארכיון בלבד, כדי ליצור הומאז’ חי ליצירת המופת של שנות ה-30.
אוטו יוניון לוקה היא מלאכת מחשבת של אווירודינמיקה תקופתית. המרכב שלה, הצבוע ב”כסף תאית” (Cellulose silver), נראה כמו מטוס קרב ללא כנפיים, עם חופת קוקפיט סגורה וזנב ארוך ומחודד. העיצוב הזה לא היה רק עניין של אסתטיקה; הוא נועד למטרה אחת – אוירודינמיקה שפירושה מהירות. לוקה 2026 שומרת על הדיוק האווירודינמי של המקור, עם מקדם גרר של 0.43 שנמדד במנהרת הרוח של אאודי באפריל האחרון. נתון שבשנות ה-30 נחשב סנסציוני. גם הקפדה על משקל הייתה קו מנחה באותה תקופה עם “נוסחת ה-750 ק”ג” הנוקשה, מה שאילץ את המהנדסים לחסוך בכל גרם. הלוקה המודרנית אמנם שוקלת 960 ק”ג (כולל נוזלים ומערכות עזר), אך עדין מדובר במשקל נוצה גם במונחים מודרניים.
התכנון המודולרי של המרכב הוא אחד ההישגים הגדולים של מנהל הפרויקט, טימו ויט. בזכות התאמות קלות בלוחות המרכב וברדיאטורים, ניתן להמיר את הלוקה מתצורת שוברת-השיאים לתצורת ה-Avus המפורסמת (הגרסה שהתחרתה בברלין במאי 1935). היכולת הזו מאפשרת למכונית להפגין גמישות הנדסית מרשימה ונועדה כדי להתאים את המכונית לשימוש במסלול או לניסיונות שבירת מהירות בקו ישר.
16 צילינדרים ומגדש על בשנות ה-30
מתחת למעטפת האלומיניום שוכן הלב הפועם של ה”חץ הכסוף” – מנוע V16 בנפח 6.0 ליטרים (6,005 סמ”ק), הזהה למנוע ששימש את ה-Type C מ-1936. הבחירה במנוע ה-6 ליטר נבעה מהעובדה שהוא זהה חזותית למנוע ה-5 ליטר המקורי, אך מציע אמינות ותפוקה משופרים. המנוע, המצויד במגדש על, מפיק 520 כ”ס כבר ב-4,500 סל”ד. מדובר במפלצת מומנט שתוכננה להאיץ את הרכב למהירויות של מעל ל-300 קמ”ש במינימום זמן, בדיוק כפי שקרה ב-15 בפברואר 1935, כשהנהג הנס שטוק קבע מהירות שיא של 326.975 קמ”ש.
כדי להחזיק את כל העוצמה הזו בחיים תחת לחצי גדישה גבוהים, המנוע של הלוקה זקוק לתערובת דלק ספציפית ומדויקת: 50% מתנול, 40% בנזין פרימיום נטול עופרת ו-10% טולואן. התרכובת הכימית הזו הכרחית כדי למנוע דטונציה (הצתה מוקדמת לא רצויה) בתוך 16 הצילינדרים ולאפשר קירור פנימי אופטימלי. בנוסף, המהנדסים הוסיפו שינויים במערכת האוורור המבוססים על דגם ה-Avus, כדי להבטיח שהמכונית תעמוד בעומסים התרמיים של נסיעות הדגמה מודרניות ולא תסיים את חייה במחסן גרוטאות נוסף.
אחרי שנחשפה לראשונה בלוקה שבאיטליה – המקום בו הנס שטוק עשה היסטוריה – הלוקה מתכוננת להופעת הבכורה שלה בנסיעה. בין ה-9 ל-12 ביולי, המכונית תגיע לפסטיבל המהירות של גודווד (Goodwood Festival of Speed), שם יוכלו חובבי הרכב לשמוע לראשונה את הנהמה הייחודית של מנוע ה-16 צילינדרים בסגירת מעגל היסטורית (אחרי הכל, אתם זוכרים מי ניצח במלחמה ההיא). אם אתם מתכוונים להגיע לגודווד השנה, זו צפויה להיות אחת האטרקציות המרכזיות עבורכם.
