חברת בראבוס פועלת כמעט חמישה עשורים בגישה דומה, פחות או יותר. היא לוקחת מכונית קיימת, ומוסיפה לה את הפרשנות שלה כדי לקחת אותה צעד נוסף קדימה. קצת בעיצוב, קצת בכח, קצת בהתנהגות הכביש. זה התחיל בשנת 1977, כשבודו בושמן הקים את החברה מתוך רצון לבנות מכוניות מהירות יותר עם פרשנות אישית וייחודית יותר ממה שהציעו היצרנים עצמם. לאורך השנים זה תורגם לאינספור פרויקטים, חלקם מקיפים מאוד, ובניגוד למה שרוב האנשים חושבים, לא תמיד על בסיס מרצדס בלבד.
אבל הבודו יוצאת מנקודה שונה. זה לא עוד פרויקט שנותן פרשנות שונה למכונית קיימת, אלא ניסיון ללכת צעד אחד קדימה ולבנות למעשה מכונית שונה על פלטפורמה קיימת. למעשה, מדובר בפרויקט הראשון של בראבוס שמתיישב עם ההגדרה הקלאסית של קואצ’בילד: לקחת בסיס קיים ולבנות עליו מכונית חדשה, כזו שיש לה גוף וזהות עצמאית. השם “בודו” וההגבלה ל-77 יחידות הם חלק מרכזי בסיפור, משום שהמכונית הזו נוצרה כמחווה למייסד בודו בושמן, ומספר היחידות מתחבר ישירות לשנת ההקמה של הסדנה.
לאור הרומן ארוך השנים בינהן והיותה סדנה גרמנית, היה ניתן לצפות שבבראבוס ישתמשו בפלטפורמה של אחד מדגמי מרצדס. למרבה הפתעה נקודת הבסיס של הבודו היא דווקא אסטון מרטין ואנקוויש החדשה. עם זאת, הקשר בינה ובין אותה אסטון נותר רק בבסיס. מרכב חדש מסיבי פחמן תוכנן ונבנה עם פרופורציות שונות וקווי עיצוב שונים לחלוטין.
התוצאה היא מכונית GT בתצורה הקלאסית של מנוע קדמי והנעה אחורית, אבל עם פרופורציות מוגזמות שקשה להתעלם מהן. החזית ארוכה מאד, תא הנוסעים (2+2) נמשך לאחור, והזנב נמתח גם הוא בקו נמוך וארוך לטובת האווירודינמיות. הנתונים האלו מביאים את הבודו לאורך כולל מרשים של קצת יותר מחמישה מטרים, ועם הצבע השחור של המרכב יחד עם הגימורים השחורים הבודו נראית כמו פרשנות גרמנית לבאטמוביל.
בתא הנוסעים, הבסיס של הוואנקוויש נשאר, אבל בראבוס הלבישו עליו את השפה שלהם עם דגש על צבע כהה ושילוב של עור, תפירה ייחודית לריפודים ולדיפונים עם הטבעת סמל הסדנה והרבה סיבי פחמן, כשכמובן תתאפשר התאמה אישית מלאה ללקוח. ככה זה כשמחיר הבסיס מתחיל במיליון יורו.
בצד המכני, בראבוס, כמו בראבוס, לא מאכזבת. לא תמצאו כאן הנעה חשמלית ואפילו לא תגבור היברידי. בראבוס מזכירה לכולם שאפשר (ועדיף) לייצר כוח גם באמצעות מנוע בעירה פנימית. על המשימה הופקד מנוע ה-V12 בנפח 5.2 ליטר של אסטון מרטין שנושם דרך שני מגדשי טורבו. התוצאה היא 1,000 כ”ס ב-6,400 סל”ד ו-122 קג”מ וסאונד עוד יותר ייחודי מאשר במקור הבריטי הודות למערכת פליטה ייחודית בתכנון של הסדנה. מספרים מרשימים כאלו מועברים בדרך כלל לארבעת הגלגלים, אבל בראבוס בחרה גם כאן קו שונה ושלחה את כל הטוב הזה לזוג הגלגלים האחוריים במידה 325/30.
איך כל זה מתורגם על הכביש? ההאצה מעמידה ל-100 קמ״ש אורכת כ-3 שניות, ל-200 קמ”ש ב-8.5 שניות בדרך למהירות מרבית של 360 קמ”ש. בראבוס גם טיפלה במכלולי השלדה שהוקשחה והונמכה ב-25 מ”מ לעומת המקור עם שילוב של בולמי זעזועים אדפטיביים העשויים אלומיניום. מערכת הבלימה כוללת בלמים קרמיים עם קאליפרים בעלי 6 בוכנות מלפנים והחישוקים הייחודים בקוטר 21 אינץ’ בכרסום CNC ועם הברגה מרכזית משלימים את החבילה האקזוטית הזו שבהחלט עושה כבוד למר בודו המייסד.
