שורשיה של איסוזו מגיעים עד לשנת 1916 ביפן, עם דגם ראשון שהיה למעשה טנדר גדול ומאסיבי, ספק משאית. לתאילנד, היא הגיעה ב-1966 כשב-1974 החלו שם לייצר את הטנדרים הקטנים של החברה. אמנם מותג איסוזו הוא רב מכר בישראל כשמדברים על טנדרים מורשי העמסה של 1 טון, אך צריך לזכור שזו חברה קטנה. כמה קטנה? לפני שלוש שנים חגגו באיסוזו תאילנד יצור של שש מיליון יחידות של רכבים. אי-פעם. זה כלום בטח במונחים של טויוטה או פולקסווגן, אך גם ביחס למותגי אמצע.
איסוזו דימקס 2026 – התרשמות ראשונה
לכן, כשהגענו לאחד משני המפעלים שבתאילנד, מעט הופתעתי שיש כאן כוח אדם נרחב ביחס לגודל המפעל. ואני אסביר – בעשור האחרון הייתי בשלל מפעלים, כולם מודרניים עם רובוטיקה מופעלת לחץ שמן בכל מקום. מכונות ענק שמבצעות כמעט הכל, למעט חלקי פנים של תא הנוסעים. המפעל של איסוזו אינו כזה. הוא שוקק חיים. אם תרצו, מעט מיושן יותר, אך גם בעל יותר קסם. למעשה, באגפים חיצוניים ישנן ריקשות שמובילות ציוד. מנועים וגירים מסודרים כמו חיילים תחת הסככות, ככה גם שלדות, בלמים ושאר חלקים. בדומה למפעלים מודרניים יותר, גם כאן יש שימוש ברובוטים אוטונומיים שנוסעים במפעל ומובילים חלקים, אם כי גם הם מיושנים למראה.
על פס הייצור של איסוזו דימקס מובלות השלדות ובכל עמדה ישנם אנשים בשר ודם שסוגרים ברגים ומחברים חלקים. החל מבולמים וקפיצי עלים של הסרן האחורי ועד הרכבת יחידת הכוח והלבשת הגוף על שלדת הסולם. אחרי כל עמדה כזאת יש את העמדה של ההוא שבודק ומוודא שהחבר’ה בעמדה הקודמת עשו זאת כראוי, הוא מסמן כל בורג שעבר עליו ובמידה ומצא משהו שלא כשורה, הרכב יוצא למקצה שיפורים. הנה האחראי שמסובב את השלדה להרכבת ברגים, הנה זה שמורח דבק על מסגרות החלונות והנה ההוא שמרכיב את החלון האחורי ופה ממול אלו עמדות מאוישות בשר ודם בהם מכינים ומסדרים את החלקים שיורכבו בהמשך על ידי אנשים אחרים.
בכל הזמן הזה מתנגנת המוזיקה מהשיר “גשר לונדון מתמוטט” באופן רציף ללא הפסקה שמעניק חוויה נעימה מחד וקצת אווירת עינויים, ספק אותו שיר של יובל המבולבל שהושמע נון-סטופ למחבלי הנוחבה. וסליחה על ההשוואה.
תוך כדי התבוננות, כך מגלה שיטות עבודה יעילות, כמו למשל חיבור ברגים שמובלים על ידי כבלים, זו השיטה היעילה והמהירה לחבר את הגוף לשאסי. בכלל, כל החיבורים פה הם ידניים. זה הכי קרוב לרכב בעבודת יד, בעידן המודרני. הכי קרוב לבוגאטי של פעם, אם תרשו לי להקצין. ואז עולה השאלה, מה עדיף, מכונות או עבודת יד אדם? כזו שמרגישה את חיזוק הבורג על ידי מד מומנט כשזה מגובה באדם שבודק בעמדה נוספת שכל העבודה שנעשתה, נעשתה כראוי.
אין זה מפעל בסגנון הסיני, של 24 שעות על שבעה ימים. כאן יש משמרת אחת, שמונה שעות. במקרי לחץ, דואגים לעוד משמרת או תוספת שעות עבודה. שוב, שונה ממה שמקובל היום. 3000 חלקים בכל איסוזו דימקס כזה. בכל יום יוצאים מהמפעל הזה 150 מכוניות. זה כלום ביחס לקורה במפעל בסין, כאמור, או בקוריאה. ובעיני, כמו שטרחתי להזכיר מקודם, יש בזה קסם.
טעימה על אספלט
אל מקטע הנהיגה האחרון, יצאנו מי לאחר מכן. כך הובלנו אל מסלול דראג כדי לראות עד כמה הדימקס המחודש עם יחידת הכוח החדשה חזק מקודמו. אין טעות במה שכתבתי. מסלול דראג תקני, עם טריבונות והכל. מנסה להתאושש מהעניין, לא רק כי זה טנדר עם אותו ההספק, כזה עם 163 כ”ס… ואני חושב שזהו יהיה המאוץ הראשון שלי במסלול דראג אמיתי ולא כזה מקומבן כמו אצלנו בארץ הקודש. עם טנדר. רגיל. וזה בטח מרפי שצוחק עלי עכשיו.
אם חשבתם שפה מרפי סיים את עבודתו, אז הצחקתם אותי, או את מרפי. סופת מונסון הגיעה וגשם אימים החל יורד, שוטף את הכל, מציף את הכל בתוך דקות. הסופה גם העיפה את הגגון על אחד הטנדרים של ההפקה, כדקה לאחר שניסו להבריח אותו לשם, כדי להסתירו מהגשם. כשמרפי רוצה להכות, הוא נהיה רשע באמת.
אבל גם זה נגמר ואני ניגש לנהוג מעט בזה טרום מתיחת הפנים ומיד לאחר מכן בזה המחודש. לא באמת מעניין אותי לסחוט את הטנדר ולהאיץ תוך כעשרים שניות מעמידה ל-402 מטר. אני מופתע שוב, כשאני מגלה שתנוחת הנהיגה פשוט טובה, ואז אני מתחיל להאיץ ומגלה כמה שיחידת כוח כזו, הקודמת(!) פשוט מוצלחת. התאוצה טובה וקלילה, המומנט המרשים מורגש תמיד. מרגישים את העברת ההילוכים אך היא נעימה בהחלט. על משטח פחות חלק עם שברים ותלאים נוקשות המתלים מורגשת, אך היא לא כזו שמטלטלת או חובטת. לא קרוב. התחושה היא של רכב חסון.
לכשעברתי לדגם העדכני, כאן כאמור יש מנוע 2.2 ליטר, עם אותו הספק אך 4 קג”מ יותר (40.7 לעומת 36.7 בעבר) שמגיעים ב-400 סל”ד מוקדם יותר (1600 לעומת 2000 סל”ד) ותיבת ההילוכים בעלת 8 יחסי העברה לעומת 6 בעבר, המצב אף השתפר. זה לא אמור להפתיע, שכן יש יותר מומנט בכל סל”ד, אך תיבת ההילוכים עם יחסי ההעברה הקצרים יותר, גורמת להכל להיות קליל יותר. זה לא שהתאוצה כעת מצריכה מסלול דראג, שכן הפערים לא עצומים, אך הקלילות בשילוב הנועם של החלפות הילוכים מעודנות יותר, גורמים לכל התחושה הכיפית (לטעמי) להיות מוצלחת עוד יותר. אין שינוי מהותי במתלים או בבלמים, ששניהם כאמור מספקים בהחלט.
הנסיעה הקצרה למדי הבהירה די בקלות שיחידת הכוח החדשה טובה ונעימה יותר, אך כאמור אנו ניקח את הרכב לנסיעת מבחן כמו שצריך. לא קצרה ולא בתנאים אידיאליים. מתי זה יקרה? בין חודשיים לשלושה, הרכב עתיד להיות מושק אצלנו בארץ הקודש. אנו נשתדל לערוך מבחן מוקדם ככל הניתן.
איסוזו דימקס 2026 – התרשמות ראשונה
הכותב הוא אורח חברת UMI בבנגקוק
| איסוזו דימקס 2.2 2026 – תעודת זהות | |
| מנוע | 2,164 סמ”ק, טורבו דיזל |
| הספק | 163 כ”ס ב-3,600 סל”ד |
| מומנט | 40.7 קג”מ ב-1,600-2,400 סל”ד |
| תמסורת | אוטומטית, 8 הילוכים. הנעה כפולה |
| בסיס גלגלים | 312.5 ס”מ |
| צריכת דלק ממוצעת (יצרן) | 11.1 ק”מ לליטר |
| מחיר משוער | 300,000 שקלים |
