יש מכוניות שמצליחות בזכות מנוע מצוין. אחרות בזכות תג מחיר אטרקטיבי או שימושיות יוצאת דופן, ויש מכוניות שהסיפור שלהן מתחיל הרבה לפני שנכנסים אליהן ונוהגים בהן. אלו אותן מכוניות שמספיק מבט אחד חטוף כדי להבין שהן שונות מכל מה שחונה לידן.
בשנת 1996, כשמרבית המכוניות העירוניות באירופה עדיין נראו כמו קופסאות קטנות שתוכננו עם סרגל, פורד השיקה מכונית שנראתה כאילו יצאה מסקיצה של מעצב שלקחו ממנו את הסרגל ונתנו לו הוראה אחת בלבד: אל תעשה שום דבר רגיל. פורד Ka הביאה לכבישים שפה עיצובית חדשה וחריגה. במקום קווים ישרים, הלקוחות קיבלו משטחים מקומרים, פנסים גדולים וזוויתיים ופרופורציות שלא דמו לשום דבר אחר על הכביש. למעשה, היא נראתה כמו מכונית קונספט שהצליחה בטעות להסתנן לפס הייצור.
שלושים שנה לך תזכור: סקודה אוקטביה
שלושים שנה לך תזכור: מיצובישי לאנסר איבו 4
אפילו השם היה חריג. שתי אותיות בלבד: Ka. שם שפורד מעולם לא סיפקה לו הסבר רשמי. יש הטוענים שהוא נלקח מהמושג המצרי העתיק “Ka” המתאר את כוח החיים או המהות של האדם, אחרים רואים בו פשוט שם קצר, קליט ובינלאומי שנועד ללוות את שפת העיצוב הנועזת של הדגם. אבל הסיפור הכי מעניין בנוגע לשם הוא שז’אק נאסר, אז מבכירי פורד, שלמרות שמו, דיבר במבטא אוסטרלי כבד ושאל באחת מישיבות הפיתוח:
“What are we going to call this bloody cah?”
והנוכחים אימצו את השם Ka. קחו בחשבון שפורד מעולם לא אישרה את הסיפור, ולכן הוא נשאר בגדר אגדה אורבנית, אבל מה אכפת לנו להדהד סיפור משעשע? כך או כך, כמו המכונית עצמה, גם השם הצליח לעורר סקרנות עוד הרבה לפני שסובבתם את המפתח.
פורד בנתה את ה-Ka על בסיס הפיאסטה מהדור הרביעי, עם אותו בסיס גלגלים (245 ס”מ) ומידות קומפקטיות במיוחד, אך השקיעה לא מעט בכיול המתלים ובתחושות מאחורי ההגה. למרות מנוע ה-1.3 ליטר הצנוע והעתיק שהפיק 60 כ”ס, ה-Ka התגלתה כמכונית מהנה למדי. ההגה היה חד, המרכב הגיב בקלות ובקלילות, והשלדה סיפקה רמת תקשורת שלא הייתה מובנת מאליה במכונית עירונית זולה.
בתקופה שבה סגמנט המכוניות העירוניות באירופה החל לפרוח, ה-Ka הצליחה לבדל את עצמה כמעט מכל מתחרה אפשרית. היא הייתה נועזת ומעניינת יותר מפיאט צ’ינקוונצ’נטו ופיג’ו 106 ומודרנית בהרבה מרובר 100, כשרק רנו טווינגו הצליחה להתחרות ביצירתיות שלה. גם מי שלא אהב את העיצוב התקשה להישאר אדיש אליו. במהלך חייה יוצרו כ-1.5 מיליון יחידות מהדור הראשון, נתון שהפך אותה לפורד מצליחה למדי. היא זכתה בפרסי עיצוב, הופיעה באינספור מגזינים ונחשבה במשך שנים לדוגמה קלאסית לכך שגם מכונית בסיסית יכולה להיות בעלת אופי אמיתי.
ל-Ka היו גם גרסאות עוד יותר מעניינות. בשנת 2003 הוצגה ה-StreetKa. דו מושבית קטנה עם גג נפתח ועיצוב מוחצן עוד יותר מהגרסה הסגורה. גרסה נוספת הוצגה לחובבי הנהיגה: ה-SportKa, שעניקה לאותה שלדה טובה גם מנוע 1.6 ליטר חזק יותר והתנהגות כביש שהצליחה להעלות חיוך לא רק למי שהסתכל עליה, אלא גם למי שהתיישב מאחורי ההגה. הן אמנם נמכרו במספרים צנועים, אבל חיזקו את התחושה שפורד ראתה ב-Ka הרבה יותר ממכונית בסיסית.
הזווית הישראלית
בשנות ה-90 השוק המקומי עדיין העדיף מכוניות סופרמיני שימושיות והגיוניות. עם יבואן שמרן, בלי דלתות אחרויות ואופציה לתיבה אוטונטית לא היה ל-KA סיכוי מקומי. אבל זה בדיוק מה שמשך אליה את הבודדים שבכל זאת דאגו להביא אותה אל ארץ הקודש. היא הפכה לבחירה של אנשים שלא רצו עוד מכונית כמו של השכנים, אלא משהו עם אופי. מכונית שתעלה חיוך בכל פעם שיורדים אל החניה.
שלושה עשורים אחרי שהוצגה, קל עוד יותר להבין את הסיבה שבגללה היא עדיין זוכה למעמד מיוחד בקרב חובבי רכב. בעולם שבו מכוניות קטנות נעלמו בגלל אתגרי רווחיות ותקנות בטיחות, והבודדות שנשארו הפכו לדומות זו לזו, עם עיצוב שבלוני שמנסה לרצות אנשים, הדור הראשון של הפורד Ka מזכיר תקופה אחרת. אז, לפני 30 שנה, היו יצרנים שהיו מוכנים לקחת סיכון אמיתי על מכונית קטנה. זו בדיוק הסיבה שבגללה כל מי שתזכירו לו את המכונית הפשוטה הזו, פשוט יחייך
שלושים שנה לך תזכור: סקודה אוקטביה
שלושים שנה לך תזכור: מיצובישי לאנסר איבו 4
