MG סייברסטר במבחן דרכים: האם MG המציאה מחדש את הרודסטר?

הכתבה הזו על MG סייברסטר לא תהיה ארוכה. זה הולך להיות קצר, אני מבטיח לך. איך אומרת הקלישאה? נמשוך את הפלסטר מהר, לא נתעכב על הכאב. הרי אם יש זן אחד של מכוניות שקשור לנו עמוק לטבור, אלו רודסטרים. לנו, כלומר לאנשים שאוהבים לנהוג, ואני מרשה לעצמי להניח שאתה כזה. ובאופן טבעי, רודסטר אמורה להגיע עם תיבה ידנית, הנעה אחורית וכן, גם מנוע בעירה פנימית. זה פשוט אמור להיות ככה. אז אני לא מבקש לזלזל בפיאט ברצ’טה כזו או בלוטוס אלאן מהדור הלא נכון כי הן מונעות מהגלגלים הלא נכונים עבור הז’אנר הזה, לפחות בעיניי. וגם לא לתהות איך תיבה אוטומטית נכנסה לסיפור הזה. ואני בכלל עוד לא מגיע לחשמל של MG סייברסטר.

תבין, המכונית הראשונה שלי הייתה רודסטר שענתה בדיוק על הפרמטרים הנכונים. ואני מוכן להישבע בצמד הקרבורטורים הכפולים שלה, שגם המכונית האחרונה שלי תהיה כזו. היו לי עוד “נכונות מהז’אנר”, ובלי קשר, במסגרת עבודתי בשני העשורים האחרונים נהגתי ברובן המוחלט. וכן, ראיתי יחד איתך איך הן הפכו גדולות יותר, כבדות יותר, כדרכו של העולם הזה. ועכשיו הן נעלמות בזו אחר זו. מיאטה? כבר אין בישראל. ב.מ.וו Z4?  גם כן. בוקסטר? שלום שלום. הבאות בתור יהיו חשמליות, אם בכלל. אוי לאוזניים.

אז הנה אחת שהיא כבר חשמלית, MG סייברסטר. צריך לבדוק. לקחתי את גרסת ההנעה האחורית כי זה הדבר הנכון בעיניי. הביצועים מכים הרבה מעל לרמת המחיר שלה ונתון המשקל נמוך יותר מזה של הגרסה כפולת המנועים. יותר מ-1.8 טון של רודסטר חשמלית. איך מגיעים למספר כזה? לאט לאט, בלי ששמנו לב. אם תחפש Z4 שיודעת לזוז בערך באותו הקצב, תקבל מכונית ששוקלת יותר מ-1.6 טון. זה קרה בהדרגה, אבל המכוניות גדלו והשמינו. עכשיו החשמל מגיע ונותן את המכה הסופית. כבדה יותר? כן. בצורה קיצונית? לא באמת. מכוניות שמנות מונעות בנזין מסתובבות כאן כבר לא מעט שנים.

אני שם בצד עניין של צלילים ותחושות. ותתפלא לשמוע, כיף לנהוג ב-MG הזו. לא חוויה טבעית או חושנית, אבל יש כאן כמעט 50 קג”מ בגלגלים האחוריים, גג פתוח ומרכז כובד נמוך מאוד. אפשר לשחק איתה, ועצם הניסוי והטעייה מייצרים חיבור, עניין וכן, גם הנאה. התחושה מנותקת בצורה ברורה מאוד, בדיוק כמו שהיכולת גבוהה בצורה ברורה מאוד. כוח לא חסר, ההיגוי מדויק למדי והמרכב הנמוך משנה כיוון במהירות. היא גם הייתה נוכחת בשיעורי הפיזיקה ומגיבה כמו שצריך. אין כאן שיח דרך קצות האצבעות או רמיזות דרך המושב, אבל מהירות ותגובות נכונות? לגמרי כן.

אז ההגה אילם, מתי פגשת אחד שלא? הבלמים של ברמבו עוצמתיים אבל מעט עציים, והכיול הבסיסי של המתלים קצת רך מדי. מצד שני, האף מייצר המון אחיזה ואם כבר תיתקל במרד, הוא יגיע מהגלגלים האחוריים, ואנחנו הרי מעדיפים היגוי יתר על תת היגוי בכל יום בשבוע. הרכות הזו מייצרת קרוזרית מהירה ונעימה מאוד. תא הנוסעים דורש הסתגלות עם המון מסכים ואפשרויות, אבל המרווח טוב בסך הכול. יש כאן הרבה אבזור, מערכת שמע טובה ותחושה חגיגית למדי. כך שבקלות אתה יכול למצוא את עצמך, עם זוגתך נניח, נהנים מגיחה שטופת שמש חורפית לפינה כזו או אחרת. היא גם שימושית. תא המטען, למשל, סביר בהחלט. הדלתות? ובכן, על טעם ועל ריח.

אני לא יודע אם אתה שם לב כמה קשה לי לכתוב את המילים האלו. לגשת לרכב מבחן זה משהו שצריך להיעשות בלי דעות קדומות, בלי ציפיות, נקי ככל האפשר. אבל החשמלית הזו תופסת משבצת משמעותית מאוד. מאזדה מיאטה הייתה הרודסטר הנגישה ביותר בישראל עד שהגיעה לסוף דרכה המקומית. היא אף פעם לא הייתה באמת זולה, אבל היא הייתה באמת רודסטר. קלה, קטנה וצפופה, נכון, אבל ישירה ואמיתית. עכשיו מדרגת הכניסה היא הסייברסטר החשמלית. היא לא רק יקרה יותר, היא גם גדולה, חזקה, מאובזרת, נוחה וחשמלית לגמרי. אירוע. הרודסטר כמו שהכרנו אותה מתה. אין דרך יפה להגיד את זה. אז תסלח לי שאני לוקח את הסיפור הזה ללב.

אוקיי, יגיד פלוני ולא יבין על מה המהומה. אז חשמלית, נו בסדר. אבל חוץ מזה מה? הכיול רך מדי ולא מתאים לנהיגה מהירה באמת על כביש שלא סלול היטב. מצד שני, מהירות מעולם לא הייתה העניין ברודסטר אמיתית. וגם תחושת הניתוק? לזה באמת אין תירוץ. אז מה האופציה, הוא ישאל. מה יש היום בישראל של 2026 עם גג פתוח, הנעה אחורית ומעורבות בנהיגה? אתה מוזמן לבדוק כמה עולה מרצדס SL חדשה. אפרופו 1.8 טון.

ואני אגיד את זה למרות שלא קל לי להגיד את זה בכלל. MG סייברסטר היא המכונית החדשה היחידה שישראלי יכול לקנות היום אם הוא רוצה גג פתוח, הנעה אחורית ומעורבות בנהיגה. בשביל למצוא שילוב כזה במקום אחר צריך להתחיל להכפיל ולשלש את המחיר שלה. וזו לא זכות הקיום היחידה שלה. כי עצם תהליך הלמידה והחקירה שבנהיגה בה הוא בעצמו מקור להנאה. כניסיון ראשון לרודסטר חשמלית, זה אפילו מעודד מאוד. האף מגיב טוב, היא מסווה יפה את המשקל שלה רוב הזמן ומאפשרת משחקיות ברמה מסוימת. כן, דוושת חשמל היא עדיין דוושת גז גם במובן הזה.

לא אהבתי את תנוחת הנהיגה. כלומר, לא אהבתי את העובדה שהיא גבוהה מדי. הסוללה על הרצפה, עליה הכיסא, עליו הנהג. גבוה מדי. ברודסטר אתה אמור לשבת על הרצפה. זו נשמעת כמו תלונה יבשה, אבל בסוף ימי המבחן זה מה שהפריע לי להתחבר יותר למה ש-MG יצרו כאן. אולי זה אישי. עוד משהו: מי שילחץ על המכונית הזו יגלה טווח של קצת יותר מ-300 ק”מ לעומת יותר מ-500 מוצהרים. עניין של סגנון נהיגה, זה בטוח.

לאן ממשיכים מכאן? לא מעט יצרניות מדברות על הדור הבא של הרודסטרים שלהן, והן מדברות על חשמל כמחליף. אם זה אכן מה שיקרה, אז הסייברסטר היא מכונית עם משמעות היסטורית. רודסטר חשמלית ראשונה, ותסלח לי שאני חושב שהיא משמעותית ונגישה הרבה יותר מאותה טסלה רודסטר מימים עברו. ההימור שלי? זה לא יקרה לגמרי. כמו כל שוק הרכב, גם כאן נראה מגוון צורות הנעה. יהיו גם כאלה וגם כאלה. ואם לא? אז אגיד לך שהיה יכול להיות הרבה יותר גרוע. ושהניסיון הראשון הזה של MG עדיין מסוגל לגרום לך לחייך מאחורי ההגה. ובחוץ מזה כמו שאומרים במחוזותינו, זה מה יש.