ההיסטוריה חוזרת על עצמה. בוני מרכבי עילית רבים עבדו בדיוק כך בתחילת המאה הקודמת. בעלי אמצעים יכלו לרכוש שלדה ומערכת הנעה ולבנות עליהן מרכב לפי הזמנה. ז’אן בוגאטי הכניס בהמשך את מלאכת בניית המרכבים לתוך החברה. תוכנית סוליטר, שכבר הולידה שתי מכוניות לפני בוגאטי דסטרייה, מחזירה את הרעיון הזה לחיים. אבל עם תנאים אחרים לגמרי.
תוכנית סוליטר מוגבלת לשתי מכוניות בשנה. כל אחת מהן נבנית כיחידה אחת עבור לקוח, אבל בוגאטי אינה מתחילה בכל פעם מדף הנדסי ריק. היא משתמשת בשלדות ובמערכות הנעה שכבר פיתחה וממקדת את העבודה במרכב, בתא הנוסעים וברצונות הלקוח הספציפי. אנחנו לא מדברים כאן על בחירת דיפונים או צבעים. מתכננים כאן מכונית חדשה לחלוטין על בסיס קיים. כך מקבל הלקוח מכונית שאין לאף אחד אחר, ובוגאטי יכולה לבנות על בסיס פלטפורמה קיימת בלי עלויות פיתוח מוגזמות.
הדסטרייה היא המכונית השלישית שנולדת במסגרת תוכנית סוליטר, ונקודת המוצא שלה היא הבוליד, מכונית המסלול של בוגאטי. כן זה אומר מנוע עם 16 ציל’ בנפח 8.0 ל’, עם ארבעה מגדשי טורבו והספק של 1,600 כ”ס. לעומת ייעוד המסלול וטונות של כוח הצמדה בבוליד, בדסטרייה מתקבל מראה שונה.
צריך עדיין אווירודינמיקה, אבל היא כבר אינה הגורם המרכזי שמכתיב את צורת המרכב. הכנף האחורית נטמעת בגוף המכונית, וגם הספליטר והדיפיוזר משתלבים בעיצוב נקי ואלגנטי. עד כמה שאגרוף בפנים כזה יכול להיות אלגנטי. בוגאטי לא מפרסמת בשלב זה נתוני משקל, כוח הצמדה או ביצועים לדסטרייה.
ויש גם נתון הזוי ייחודי למכונית הזו. חייבים אחד לא? גובה של 1,000 מ”מ בלבד, הנמוך ביותר בתולדות בוגאטי (ונמוך יותר מפורד GT40 מקורית…). תא הנוסעים נבנה עבור בעל המכונית, עם עור נובוק, אריג סרוג בתלת־ממד עם חוטי נחושת ופרטי מתכת בגימור מרוקע.
אז כן, תוכנית סוליטר היא דרך מצוינת לגרום לבוגאטי לייצר יצירות חד פעמיות, עבור לקוחות חד פעמיים, עם המון כסף שמחליף ידיים בחשאיות. לנו היא נותנת פתח לעולם אחר לחלוטין. וגם משאירה אותנו עם שאלה. איזו בוגאטי היית רוצה לבנות לעצמך?
