אחת הטעויות הגדולות שעשתה קבוצת סטלנטיס בתקופתו של המנכ”ל הקודם קרלוס טווארס הייתה ההחלטה לנטוש את מנועי ה-V8 בדגמי דודג’, ראם וג’יפ ולהחליפו במנוע ה’הוריקן’ המוגדש שלו רק שישה צילינדרים בטור. צעד זה המחיש את הפער התרבותי-מוטורי בין הגישה האירופאית לזו האמריקאית, עם חוסר הבנה עד כמה נטוע מנוע ה-V8 בהעדפות המוטורית של הקהל האמריקאי המסורתי.
את תוצאות ההחלטה האומללה ניתן היה לראות בכישלון המוחלט של דודג’ צ’ארג’ר החשמלית, אבל יתרה מכך בכל מה שקשור למכירות הטנדרים של ראם, שהם אחד ממקורות המזומנים החזקים של הקבוצה. הקהל האמריקאי הצביע ברגלים, או יותר נכון בגלגלים, המכירות של הטנדרים צנחו ובסטלנטיס מיהרו להחזיר לייצור את מנוע ה’המי’ לפני שהקהל יעבור סופית לטנדרים של שברולט, GMC ופורד.
אז מנועי ה-V8 חזרו לטנדרים של ראם בדגמי 2026, אבל כעת עם מנכ”ל חדש ורוח חדשה רוצים בחטיבה לתקן את טעויות העבר – וזה אומר לסחוט כל מה שאפשר ממנועי ה-V8 האייקונים ולהרחיב את היצע הגרסאות. הבשורה העיקרית של ראם בדגמי 2027 היא חזרתה לשוק “טנדרי השרירים” כשהיא חושפת את הראמבל ביי SRT (Rambel Bee) – טנדר ביצועים מכוון לכביש שמוצג תחת חטיבת הביצועים SRT שגם היא חזרה לחיים. במקביל מצהירים בראם כי הם מתכוונים להחיות מחדש את דגמי ה-TRX הספורטביים לשטח ולחזור להתחרות במרוצי נאסקאר.
את הרפרנס הנוסטלגי של הראמבל ביי אי אפשר לפספס. דודג’ ראם היה אחד מטנדרי השרירים הבולטים בעידן המודרני בתחילת שנות ה-2000 עם גרסת ה-SRT10 בה הושתל מנוע ה-V10 של הוויפר. השם ראמבל בי הוא גם קריצה למכונית השרירים של דודג’ ובראשם הסופר בי האייקונית שהתפרסמה גם בזכות הצביעה הצהובה-שחורה בדיוק כמו זו שמוצגת בראמבל בי.
הבשורה נמצאת כמובן מתחת למכסה המנוע, שם קיבל הראם 1500 את מנוע ההמי V8 בנפח 6.2 ליטרים שיחד עם מגדש על מספק 777 כ”ס. מספיק כדי לשגר את הרמבל בי ל-100 קמ”ש בכ-3.5 שניות בלבד, לחצות רבע מייל ב-11.6 שניות ולהגיע למהירות מרבית של יותר מ-270 קמ”ש. נתונים ההופכים את ראם ראמבל בי לטנדר המהיר ביותר ביצור סדרתי כשהוא מאיץ ל-100 קמ”ש מהר יותר מפורשה 911 בסיסית. מערכת ההנעה היא כפולה עם חלוקת כוח משתנה לפי דרישה, ומצב הנעה אחורית שיאפשר יחד עם דיפרנציאל מוגבל החלקה גם לבצע דריפטים מלאי עשן. ולטובת חובבי מרוצי הדראג ישנה גם בקרת שיגור ואופציה לנעילת הדיפרנציאל האחורי.
אבל בראם לא הסתפקו רק בלשתול מנוע בריון בחזית וביצעו שינוי מקיף בטנדר כדי לספק גם יכולות דינמיות ראויות (יחסית לטנדר, כן?). השלדה של הראמבל בי קוצרה ב-33 ס”מ מאחורי קורה B מה שבא לידי ביטוי במרכב בעל תא נוסעים כול אך מקוצר בשילוב הארגז הקצר ביותר בהיצע של ראם 1500. השלדה הוקשחה ב-10%, מפשק הסרנים הורחב ב-17.4 ס”מ מלפנים ו-17.8 ס”מ מאחור, הותקנו זרועות מתלה קשיחות יותר כשמערכת המתלים כוללת שילוב של קפיצי אוויר ובולמי בילשטיין מתכווננים, עם בולם אופקי נוסף במרכז המקשר בין הסראן האחורי לשלדה כדי לרסן תנועות על ציר האורך כתוצאה מתאוצות או בלימות חזקות. גם מערכת בלימה שודרגה עם דיסקים קדמיים בקוטר 410 מ”מ וקאליפרים בעלי 6 בוכנות. אלו עוטים במרכב עמוס ניפוחים, כונסי אוויר למערכת הקירור המחוזקת וסגירה מודולארית לארגז לשיפור האווירודינמיות עם ספויילר בולט בקצהו. את החבילה משלימים חישוקי 22 אינץ’ עם צמיגי 325/40 – מידה שמוצאים במכוניות על ולא בטנדרים.
הרמבל בי SRT הוא רק גרסת הקיצון במשפחה שלמה של גרסאות ספורטיביות שהציגה ראם לשנת 2027. מתחת ל-SRT תוצע גרסת הראמבל בי 392 עם מנוע V8 אטמוספרי בנפח 6.4 ליטרים המספק 470 כ”ס שיוצע בגרסה רגיל או עם חבילת Track הכולל את מתלי האוויר והכיול הדומים לאלו של גרסת ה-SRT. לנהגים הצנועים יותר ישנו גם דגם הראמבל בי הסטנדרטי, עם מנוע המי 5.7 ליטר צנוע בעל 395 כ”ס אך עם המרכב המקוצר והתוספות קוסמטיות ספורטיביות. עכשיו רק נותר לקוות שזה לא מאוחר מידי כדי להחזיר את מעריצי ההמי הבייתה.
