בבוקר האחרון איתו, התארגנתי ויצאתי מהחניה כלאחר יד, בלי לחשוב יותר מדי. הראש בכלל במשימות של המשך היום. אבל אז, תוך כמה מטרים, הסיאף 675 שוב השתלט לי על המודעות. אין מצב, חשבתי לעצמי. אין מצב שהצליל שאני שומע והתחושות שאני מרגיש תחתיי הם של אופנוע סיני בחמישים אלף שקל.
אבל כן. האופנוע ההדוק והחלק הזה, שנשמע מעולה ומתנהג יופי, הוא סיני. וידענו שיגיע הרגע הזה; למשל, אבא שלי הוא מהדור שבו רכב יפני נחשב זבל, אני מהדור שהקוריאנים נחשבו בו תת-רכבים – אבל היום אנחנו נוהגים מבחירה ביפנית וקוריאנית. כפי הנראה, הסינים הגיעו לתחילתו של השלב הזה. זה קורה ממש עכשיו, CF מוטו 675SR-R הוא אחת העדויות הטובות לשינוי המתהווה.
בתמרור עצור, הורדתי שוב את העיניים אל ראש ההגוי והכידון. משולשי אלומיניום מכורסמים, קליפאונים עם ידיות מתכווננות בשחור מט, פלסטיקה הדוקה, התפרים על הריפוד של המושב, גם זה כבר לא ״סיני״… לא יודע איך ואיפה הם חוסכים כדי להגיע למחיר הזה, אבל בארבעה ימי רכיבה על כלי חדש, הנושא של ׳לאן הלך הכסף׳ לא פגש אותי כרוכב. שום דבר לא משך לי את תשומת הלב אל האופנוע בגלל איכות ירודה, או תגובה לא מספקת. נהפוך הוא.
למשל, אין לי מושג מאיזו תוצרת הבלמים או הבולמים של הסיאף הזה. הבולמים מתכווננים, אבל לא הרגשתי שום צורך לשנות להם את הסט-אפ המקורי. עבור אופנוע ספורטיבי יומיומי הכיול הוא די בול. טוב יותר מהיפנים המקבילים והיקרים יותר. הבלמים גם הם יותר ממספקים בכל המדדים. החל בפרופיל הידית שפוגש את האצבעות שלך, וכלה בעוצמות והרגש בשחרור שלהן אל תוך הפניה. כל השאר, כולל שם היצרן, לא מעניין. אם כן, תשאלו את הצ׳אט.
אגב, את אותו שעור בדיוק קיבלתי גם עם הצמיגים. רק אחרי שלושה ימים איתו, כשעמדתי עם חבר ליד האופנוע, הוא פתאום שאל ׳איזה צמיגים אלה?׳
׳וואלה…׳ מלמלתי תוך כדי שאני מתכופף לקרוא את שם היצרן. אפילו לא זוכר מה היה כתוב שם מרוב שזה היה בסינית. אבל עם הפרצוף בתוך הצמיג יכולתי לראות איך הפרופיל סגור מצד לצד ועדיין יש על הגומי את הקילופים הקטנטנים, היכן שהכוח ירד מהטריפל אל האספלט בטיפוס לבית אורן. שלושה ימים של רכיבה עד אז, אפס רגעים של מחשבה על הצמיגים עד אותו רגע. אז לא, לא טרחתי להכיר את יצרן הצמיגים, אבל כן רכבתי עליהם מרגלית לרגלית ונשארתי חי ומחייך כדי לספר על זה.
עכשיו, אחרי ששיחקנו אותה מנהלי בקרת איכות והשתכנענו לעבור הלאה רק אחרי שני-שלישים מהטקסט, קבלו את שארית המלל על CF מוטו 675SR-R, בלי להזכיר אפילו פעם אחת את המילה ׳סיני׳:
CF מוטו 675SR-R הוא אופנוע ספורטיבי מקטגוריית הנפח הבינונית. לא אופנוע ספורט טהור, אלא אופנוע ספורטיבי ליומיום. יש לו מנוע טריפל עם קצת יותר מ-7 קג״מ, שב-11,000 סל״ד משחררים 95 כ״ס. התגובה לגז, כמצופה, ׳דלילה׳ יותר מזו של מנוע ה-09 של ימהה נניח. אבל המנוע חלק, בשרני וליניארי עד המנתק – תוך כדי הפקת צלילים מעולים ממערכת הפליטה המקורית. סאחה. זה מנוע קצת מבלבל באופן בו הוא מייצר כוח, והאופנוע נע מהר לכיוון ההכי מהר שלו כמעט בלי דרמה. 231 קמ״ש על השעון של אליאס פנגסוס באתונה.
שאר המכלולים מתמודדים יופי עם כל מה שזורק עליהם המנוע החמוד הזה. הגיר קליל, הבלמים כאמור מספקים אחלה עוצמות ורגש לרכיבות סופ״ש, והמתלים הם כאמור הפתעה שקטה וטובה. מצליחים גם לגהץ וגם לתקשר, ועדיין שומרים קו תחת עומסים פחות סבירים. שאפו.
למעשה, הטענה היחידה שלי כלפי האופנוע המפתיע הזה, היא על מיקום הקליפאונים (הכידון). פשוט נמוך מדי. אם יש משהו שהוכיחו לנו אופנועי הספורט הקיצוניים ביותר של העשור האחרון, אז זו העובדה שהקליפאונים לא חייבים להיות כל-כך רחוקים ונמוכים בשביל זמני הקפה. אז באופנוע לשימוש יומיומי כמו ה-675SR-R הזה, הייתי מתקין קליפאונים גבוהים יותר, סוגר את הפינה הזו, ולא מגלה לאף אחד איזה אופנוע כיפי זה וכמה הוא עלה לי.
| CF מוטו 675SR-R – תעודת זהות | |
| מנוע | 675 סמ”ק, 3 צילינדרים רוחבי, קירור נוזל |
| הספק | 94 כ”ס ב-11,000 סל”ד |
| מומנט | 7.1 קג”מ ב-8,250 סל”ד |
| תמסורת | ידנית, 6 הילוכים |
| בסיס גלגלים | 1,400 מ”מ |
| מכל דלק | 15 ליטר |
| משקל (רטוב) | 189 ק”ג |
| מחיר | 50,000 שקלים |
