זה לא כל כך נעים לראות גן סגור, וזה ממש מעצבן לשמוע על יגואר E-טייפ שהוסבה למכונית חשמלית. זה בדיוק מה שעשתה יגואר עם E-טייפ רודסטר משנת 1968. מאיזו סיבה לא ברורה החליטו ביגואר להתעסק עם המכונית האייקונית ביותר שלהם, אבל אם לומר את האמת, אחרי שהעמקנו בקריאת ההודעה לעיתונות כעסנו, אבל קצת פחות.
קודם כל יגואר הפתיעה בכל הקשור למשקל. בדרך כלל המרה כזו גובה מחיר במשקל המכונית, אבל כאן יגואר מדווחים דווקא על ירידה של 46 ק”ג ביחס לדגם המקורי. מעבר לכך, ביגואר השכילו למקם את הסוללות והמנוע החשמלי בדיוק במקום מנוע הבנזין, התיבה ומערכת הפליטה – מה שהוביל לחלוקת משקל זהה לדגם המקורי.
כמובן שמנוע הבנזין הנודע שלהם (6 בטור, 4.2 ל’ שיוצר במשך 43 שנים) פינה את מקומו לטובת מערכת הנעה חשמלית, אבל ביגואר לא גרטו את המנוע. לטענת החברה היא התאימה את המערכת החשמלית לשלדה המקורית ולא להיפך, זה אומר שבתהליך פשוט יחסית ניתן להתקין מחדש את מנוע הבנזין (ושאר הרכיבים כמובן) ולהחזיר אותה למצבה המקורי.
למה זה מעודד? אנחנו מסתכלים על העתיד, אולי רחוק אבל בלתי נמנע, בו מכוניות מונעות בנזין לא יורשו לנוע בכבישים. אז ביום-יום ניסע כולנו במכוניות חשמליות דוגמת יגואר E-טייפ זירו הזו, אבל בהגעה למסלול נוכל להתקין שוב את מנוע הבנזין ולשמוע קצת צלילים שרק בעירה פנימית יכולה להפיק.
נחזור למנוע החשמלי. המנוע הזה מפיק 299 כ”ס, וזה מספיק כדי להאיץ את ה-E-טייפ ל-100 קמ”ש ב-5.5 שניות. אומנם הוא יעשה את זה בשקט כמעט מוחלט, אבל זה גם כמעט שניה מהר יותר מגרסת הבנזין. טווח הנסיעה עומד על כ-270 ק”מ ונדרשות בין 6 ל-7 שעות לטעינה מלאה.
גם בתא הנוסעים נעשו שינויים עם לוח מחוונים דיגיטלי, מסך מולטימדיה שהחליף את שורת השעונים בקונסולה וחוגה לשליטה על ההילוכים. את זה פחות אהבנו, אבל התוצאה, יש לומר, די אלגנטית.
שלא תבין אותנו לא נכון, בכל יום אנחנו נעדיף מנוע בנזין טוב על פני כל מנוע חשמלי, אבל אם יגיע יום שבו ניאלץ להתנייד במכונית שקטה מדי, אז שלפחות תראה ככה (או כמו האינפיניטי הזו).
