כאשר קבוצת סטלנטיס יצאה לדרך בתחילת העשור אחת מההחלטות הבולטות שלה הייתה להחזיר את לחיים את המותג לנצ’יה, זאת לאחר שנים ארוכות בהם המותג גסס ולמעשה לא היה קיים כלל מחוץ לאיטליה כשהוא מתבסס על דגם יחיד, האפסילון. לנצ’יה התעוררה והציגה אפיסלון חדשה, חזרה להתחרות במרוצי ראלי וכיוונה להצגת קו דגמים חדש בהמשך העשור כולל החייאת גרסאות ספורטיביות תחת המיתוג ההיסטורי HF.
אלא שבינתיים סטלנטיס כולה נקלעה לקשיים עקב הימור לא מוצלח במעבר להנעה חשמלית, המנכ”ל קרלוס טווארס עזב והקבוצה כלה מנסה להתייעל, לחשב מסלול מחדש וגם לבצע רה-ארגון בין שלל המותגים שבבעלותה מתוך הכרה בכך שישנם כאלו שכבר לא ימשיכו איתנו לשלב הזה. כל זה הפך את משימת ההצלה של לנצ’יה לקשה עוד יותר, אבל במותג האיטלקי לא מאבדים תקווה וחופשים את הדגם הכל חדש השני שלהם, גמא, שפיתוחו הושלם עוד בטרם הוצגה תכנית החומש החדשה של סטלנטיס בתחילת השבוע.
לנצ’יה גמא המקורית הייתה משפחתית גדולה ויוקרתית שיוצרה בין השנים 1976 ל-1984 במרכבי פאסטבק 5 דלתות (ברלינה) וקופה נדירה ונחשקת למדי. במציאות הנוכחית ולאור דרישות השוק, גמא 2026 היא קרוסאובר שהקשר היחיד שניתן למצוא בו למקור הוא קו הגג המשתפל בסגנון קופה/פאסטבק. החזית מציגה את החרטום החדש של המותג כפי שקיים גם באפסילון עם שילוב של שני פסי לד רוחביים ופס לד אנכי במרכז, היעדר שבכה קדמית וחיפוי שחוק בקצה מכסה המנוע המחודד.
מוטיב פסי הלד חוזר גם במראה יחידות התאורה מאחור עם מעין ספויילר בולט מעליהן. את צללית הקוםה מדגישים ידיות פתיחה מוסוות לדלתות האחוריות וקורה C מושחרת. ובכל זאת אי אפשר להתעלם מכך שהצללית מזכירה את זו של ה-3008. זה לא מקרי שכן הגמא מתבססת על פלטפורמת STLA Medium של סטלנטיס, המשמשת בין היתר את פיג’ו 3008, אופל גרנדלנד, ג’יפ קומפאס ו-DS N8. עם זאת, עם אורך של 467 ס”מ היא ארוכה ב-13 ס”מ מה-3008. ממד הרוחב זהה ועומד על 189 ס”מ ואילו הגובה הוא 166 ס”מ (2 ס”מ יותר).
בעוד העיצוב החיצוני מצליח להיראות שונה וייחודי, תא הנוסעים נראה כמו שילוב של הרבה רכיבים מהדגמים המקבילים בקבוצה. האלמנט הייחודי הבולט הוא המגש בצרות חצי עיגול שמאכלס את משטח הטעינה האלחוטית, בדומה לזה שנמצא באפסילון, אך מעבר לכך בולט השימוש במתגים וגלגל ההגה המוכרים. מבנה הקוקפיט משלב בין משטח רוחבי שטוח שעליו ממוקם מסך המולטימדיה הרוחבי ומאחור משטח אנכי מקביל ושטוח שיוצר קו אחיד עם מסך לוח המחוונים.
מתחת למכסה המנוע אין הפתעות מרגשות. מנוע ה-1.2 ליטר בעל התגבור ההיברידי בהספק של 145 כ”ס יהיה המנוע העיקרי בגמא המגודלת. לצידה יוצע ארסנל של שלוש גרסאות חשמליות: גרסאות הנעה קדמית בהספקים של 230 ו-245 כ”ס עם טווח נסיעה של 540 ו-740 ק”מ בהתאמה, וגרסת הנעה כפולה עם 375 כ”ס וטווח נסיעה של 645 ק”מ. בהמשך צפויות להצטרף למבחר גם גרסאות היברידיות נטענות.
אז מה בכל זאת הופך את לנצ’יה גמא לייחודית? כנראה רק העובדה שהיא מיוצרת באיטליה. גם זה כבר לא משהו מובן מאליו בעידן של יצור גלובלי, בטח אחרי הפארסה של אלפא רומיאו ג’וניור שהייתה צריכה להיקרא מילאנו.
