טיול האופנועים השנתי של ב.מ.וו הוא כבר מסורת. זו השנה הרביעית בה נערך הטיול ו-400 האופנועים שנכחו באירוע השנה מראים שזו מסורת שגדלה וצומחת.
השנה נפגשו הרוכבים ביער עופר וכרגיל, התארגנו בשתי קבוצות – האחת לרוכבי השטח, השניה לרוכבי הכביש. כן, כחמישים רוכבים החליטו להראות את יכולות השטח שלהם ושל אופנועיהם ובחינה זריזה של הכלים הראתה הרבה GS אבל גם פנינות נדירות יותר כמו HP2 ו-450X.
בשטח הכינוס נערכה הרשמה של הרוכבים, ארוחת בוקר קלילה ומדויקת ובעיקר הרבה נוזלים קרים. זה הולך להיות המוטיב החוזר של היום הזה. חם. וכבר בשעות הבוקר היה ברור שהיום הזה ידרוש ניהול חכם של הנוזלים בגוף.
אחרי תדריך התחילו הקבוצות לצאת לדרך. הצטרפתי לקבוצת הכביש כשמאחורי ירום הוד, קיסר העדשות ושליט הזום, רונן טופלברג ויחד עם ה-GT1600 שתחתיי אני מתפקד היום כחצובה מהירה. גם זו כבר מסורת קטנה, גם בטיול של השנה שעברה הרכבתי את רונן במשימה דומה.
מסלול הטיול לקח אותנו דרך עין השופט והגלבוע לכיוון גני חוגה שבצפון הבקעה. תמיד מהנה לראות שובל ארוך של אופנועים ממלא את הכביש עד לאופק וגם הפעם לא הייתה יוצאת דופן. היות ומשימת הצילום דורשת מעבר על רוב הרוכבים אני זוכה לראות את האופי המיוחד של כל רוכב.
את אלו שרוכבים לבד ומרוכזים לגמרי ברכיבה. את אלו שאושר ממלא אותם עד שהם מניפים ידיים באוויר. את אלו שהאופנוע שלהם נראה כאילו הוא יצא הרגע מהחברה ואת אלו שלא נשאר זכר לאופנוע המקורי. איש איש ואהבתו, איש איש וסגנונו, כל אחד והאופנוענות שלו. מקסים.
ההגעה לגני חוגה, בחום של 38 מעלות, היתה בדיוק מה שהיו צריכים כל הרוכבים בסוף היום הזה. כשלצד ארוחת צהריים הוגשו בעיקר מנות נדיבות של מים בבריכות שמסביב. תוך דקות ספורות מצא כל אחד את הפינה הקרירה והרטובה שלו. כמעט הכרחי אחרי רכיבה ארוכה בשמש האכזרית של הקיץ הישראלי.
את האירוע חתמה הופעה של “הלהקה של פנחסוב” הרכב שלא הכרתי באופן אישי שהראו יופי של קצב ומידה נכונה של הומור. בדרך הביתה נזכרתי בפסטיבל האופנועים של ב.מ.וו בגרמיש, שם ביקרתי לפני כמה שנים. הוא נערך מאז 2001 בכל יולי ומארח כמות עצומה של אופנועים לכמה ימים של הופעות, תצוגות – הפנינג יחיד במינו.
אז לגרמיש יש כבר 17 שנות נסיון, אם אתם רוכבים על ב.מ.וו ובשנה הבאה לא יכולים להגיע לגרמיש, אל תפספסו את ה-‘גרמיש הישראלי’ של 2018.
