המעבר המהיר להנעה חשמלית, הירידה בביקושים והכניסה של יצרניות הרכב הסיניות ליבשת גרמו לטלטלה בתעשייה המקומית. יצרניות הרכב האירופאיות מנסות להתמודד עם המצב בקיצוצים, ביצור ביטול דגמים, פיטורים המוניים ובקשה להקלות רגולטוריות. תוסיפו לכל אלו את הזינוק במחירי הדלק והתחדשות חלקית של בעיות אספקה כתוצאה מהמלחמה עם איראן, ותקבלו מציאות שבה לא ממש כיף להיות חבר הנהלה ביצרנית רכב אירופאית.
דוגמא מצוינת למציאות הזו ניתן למצוא בפורשה. יצרנית הרכב שנהנתה לאורך שנים ארוכות מרווחיות הולכת וגדלה, ספגה בשנה שעבר ירידה של 99% ברווחים. הצרות של פורשה ממשיכות גם ב-2026 עם ירידה של 16% במכירות בעולם, עם קריסה של 32% במכירות בסין ו-14% במכירות באירופה. לפחות בשוק הבית בגרמניה הירידה במכירות הייתה צנוע יחסית ומסתכמת ב-6%.

ולמרות נתונים אלו, כעת עם סיכום המכירות החצי שנתי של שוק הרכב באירופה יש לכאורה סיבה לאופטימיות. האמנם? על פי נתוני המכירות שמפרסמת חברת GlobalData זינקו המכירות באירופה במחצית הראשונה של 2026 ב-6%, נתון המסתכם 6.4 מיליון מכוניות חדשות שנמכרו מתחילת השנה. נתון מפתיע זה מגיע לאחר שאותה חברה חזתה דווקא ירידה של 1% במכירות באירופה בעקבות המשבר שפוקד את התעשייה המקומית.
נתון מפתיע נוסף הוא שמכירות מכוניות חשמליות, אלו שהיה נראה שהשוק כבר לא ממש מעוניין בהן, הן אלו שתרמו לקפיצה במכירות. על פי הניתוח של GlobalData מדובר בביקוש שנוצר באופן מלאכותי על ידי יצרניות הרכב, שכדי לעמוד ביעדים אותם הציב האיחוד האירופאי מוזילות את מחיר הדגמים החשמליים על חשבונם של דגמים בעלי מנועי בעירה.

תוסיפו לכך את העובדה שבגרמניה החזרת הסובסידיות הממשלתיות הביאו לזינוק של 40% במכירות של רכים חשמלים (אחרי קריסה בשנת 2025) ותקבלו את המסקנה המתבקשת: אנשים קונים מכוניות חשמליות רק אם דוחפים אותם לכך. הבעיה בכך היא שלמכור ברווח נמוך (אם בכלל) מכוניות שעלות הפיתוח והיצור שלהן גבוהה לא בדיוק עוזרת ליצרניות הרכב האירופאיות שמדממות מזומנים.
ובמצב הזה יש מי שנהנה דווקא, ואלו יצרניות הרכב הסיניות. נכון, האיחוד האירופאי הטיל מכסים על יבוא מכוניות חשמליות מסין, והייצור הסיני המאסיבי באירופה טרם החל, אבל זה לא מונע מהיצרניות הסיניות להמשיך לשגשג. על פי הנתונים הן משיגות כבר נתח של 10% מכלל שוק הרכב של אירופה. BYD מחזיקה, קבוצת צ’רי על מותגיה (ג’אקו ואומודה) ו-SAIC (MG) מחזיקות בנתח שוק של 3% כל אחת, כשליפמוטור מחזיקה ב-1% נוסף. הסיבה? למרות ניסיונות הבלימה, המכסים ועלויות השילוח הגבוהות עדין יש למכוניות הסיניות יתרון של 30% בעלויות היצור (עם קצת עזרה מהממשל הסיני) מה שבא לידי ביטוי בסופו של דבר בשורת המחיר.