בשנת 2003 ההציגה אאודי בתערוכת ג’נבה מכונית קופה 2+2 ספורטיבית שהמשיכה את הקו העיצובי של ה-TT וצוידה במנוע V10 שהגיע מלמבורגיני גאיירדו שהוצגה באותה שנה. למכונית הזו קראו נובולארי, על שמו של נהג הגרנד פרי טאזיו נובולארי שנהג גם במכוניות אוטו יוניון – הגלגול המוקדם של אאודי.
הנובולארי ההיא לא הגיעה לייצור, אבל הרעיון של אאודי ספורטיבית עם מנוע V10 שהגיע מלמבורגיני הבשיל מספר שנים לאחר מכן ל-R8 – מכונית העל של אאודי שהגיעה לסוף דרכה לפני כשלוש שנים. מאז הפסקת הייצור של ה-R8 נפוצו לא מעט שמועות וספקולציות על מחליפה, אם בכלל תהיה כזו, כשכמתבקש הוא שברוח ימים אלו היא גם תהיה חשמלית. ההשערות הללו קיבלו חיזוק לאחרונה כאשר אאודי חשפה את הקונספט C – מכונית קופה עתידנית וראוותנית עם עיצוב לא שגרתי שנראתה כמו ההמשך הטבעי של ה-TT וה-R8.
ובעוד שכולם מצפים (לא באמת) ליורשת החשמלית של ה-TT, הפתיעה אאודי בסוף השבוע כשהיא חושפת יורשת רוחנית ל-R8 שבאקט של סגירת מעגל נקראת נובולארי. טוב, לא בדיוק יורשת ישירה, כי בניגוד ל-R8 שהייתה מכונית על סדרתית, אאודי מתכוונת לייצר רק 499 יחידות של הנובולארי שהיא מכונית על בוטיקית והפגנת יכולת טכנולוגית.
אבל לפני הטכנולוגיה, יש את העיצוב, וכמו במקרה של פרארי לוצ’ה או הקונספט 00 של יגואר הוא קשה לעיכול. הצללית היא של מכונית על קלאסית, רחבה, נמוכה, שרירית עם לא מעט אלמנטים המזכירים את ה-R8 ובראשם כונסי האוויר הצידיים המופרדים מהגוף ונראים כמו קורה תומכת במרכב. עם זאת המרכב מתאפיין במשטחים בעלי חיתוכים רבועים וחדים, מראה מינימליסטי, ספויילר אחורי מובנה בגוף, ויחידות תאורה זעירות המוסוות בתוך כונסי האוויר מלפנים ומאחור. יחד עם צבע טיטניום מט של המרכב הנובולארי נראית מרשימה ושרירית, ואז מגיעה השבכה האנכית מלפנים שקשה להבין כיצד היא קשורה לאירוע.
אם נצליח להתעלם מהמראה הלא שגרתי, נגלה שמדובר כאן בפצצת ביצועים טכנולוגית עם לא מעט טכנולוגיה מעולם הפורמולה 1. יש כאן שלדה מרחבית העוטה חלקי גוף מסיבי פחמן מרוכבים (CFRP), מדפים, כונסי אוויר וספויילרים אקטיביים שנועדו לתעל את כוח ההצמדה בהתאם לתכנית הנהיגה הנבחרת. מערכת הבלימה היא מערכת בלימה על-חוט הכוללת דיסקים קרמיים וקאליפרים קדמיים בעלי 10 בוכנות, המקבלת סיוע לבלימה ההידראולית ה”קלאסית” באמצעות האטה חשמלית.
לא הנובולארי היא לא עוד מכונית על חשמלית, אבל יש לה יחידת הנעה היברידית מתוחכמת המתבססת על מנוע V8 מוגדש בנפח 4.0 ליטרים ושלושה מנועים חשמליים. למעשה זו אותה יחידת הנעה המשמשת את למבורגיני טמראריו בשינויים קלים. בנובולארי מספר מנוע הבנזין כפול המגדשים 800 כ”ס, כאשר לכל אחד מהמנועים החשמליים הספק של 147 כ”ס, נתונים זהים לאלו של הטמראריו, אך באאודי ההספק משולב עומד על 1,001 כ”ס, 80 כ”ס יותר מבלמבו, ההופכים את הנובולארי למכונית הסדרתית החזקה ביותר של אאודי אי פעם.
כל שילוב המנועים הזה יוצר הנעה כפולה כאשר הגלגלים הקדמיים מונעים על ידיד צמד מנועים חשמליים המופעלים בעת הצורך וגם מסוגלים לבצע ויסות כוח בין הגלגלים הקדמיים. התוצאה הסופית שאאודי נובולארי מאיצה ל-100 קמ”ש ב-2.6 שניות, ל-200 קמ”ש ב-6.8 שניות ומגיעה למהירות מרבית של יותר מ-350 קמ”ש נתונים ההופכים אותה לאאודי הסדרתית המהירה ביותר אי פעם. כל אלו יקנו לנובולארי מקום של כבוד בהיסטוריה של אאודי, אנחנו רק מקווים שבניגוד לנובולארי ההיא, זו גם תיזכר בתור יציאה עיצובית חד פעמית ולא מכתיבת הקו העתידי של החברה.
