מתמקם במושב, היידה סובארו BRZ. מגלה שגם פה, כמו בשלל כלים אחרים, אין מצב שאראה את האייפקס. לא מבין למה מכונית ספורט צריכה קו מותניים גבוה. אני מעדיף קו מותניים נמוך ככל האפשר ושטח חלונות גדול כדי שאוכל להראות גם למטה. רוצה להבין בעיניים ולא לפי חוש הניחוש. אם יש חוש כזה.
מרים את המושב מעלה ומעלה ומתעצבן, גם כי אני אוהב לשבת נמוך וגם כי זה מזכיר לי שאני נמוך. כמה תסביך בבן אדם אחד. ועוד אחד קטן יחסית. נמוך. בכל מקרה, הכול עוד היה רגוע עד שגיליתי שהחגורה שממוקמת מאחור יחסית, על קורה B, עוברת לי על הצוואר. לקח לי זמן למצוא תנוחת נהיגה אידיאלית ואני עוד אחד שיושב ‘אחורה’ יחסית, זאת אומרת עם רגליים פרושות קדימה, כמו בקארטינג. לא כמו בכיסא גיימינג. כן, זו עקיצה. לא דופק לכם חשבון.
סובארו BRZ דגם 2023 במבחן: מתכון מנצח
סובארו BRZ דגם 2017 במבחן: מכונית נשמה
סובארו BRZ דגם 2016 במבחן: יחידה במינה
מתחיל לנסוע, מקטר לעצמי שאני רוצה את ההגה קרוב יותר אלי. כזה אני אדם מקסים. בפקק שנשפך לאיילון אני מגלה שתחנות הרדיו מכוילות אמריקה ואין לי אפשרות לקלוט את הרוב המכריע של תחנות הרדיו. עזבו, בואו נדבר תכלס – שישה הילוכים יש לסובארו הזאת, ל-BRZ הזאת, המרכוז נהדר ובכביש המהיר גיליתי שזה פחות זורם לי לדחוף את בורר ההילוכים הידני, ימינה ממש. כאילו להילוכים החמישי והשישי. גם הידית נמצאת ימינה מדי ולא קרובה להגה כמו שאני אוהב. בהילוך שישי, על מאה קמ”ש, המנוע נמצא בכ-2,700 סל”ד. לא נמוך במונחים עכשוויים.
לא הכול יושב בול. ובסוף למי איכפת
צליל המנוע לא סקסי, ארבעה צילינדרים, בוקסר כיאה למותג, רץ להמון סל”ד יחסית, ומציע מומנט סביר יותר מההוא של הדור הראשון, לו היו חסרים 400 סמ”ק. זה לא שעכשיו יש פה מאגר סוסים אימתני, כולה 228 כ”ס שזה היה ממש מרשים לפני שניים וחצי עשורים והיום זהו נתון של רכב פנאי חשמלי בסיסי. ואז ירדתי מהכביש המהיר אל תוך עיירת הספורט נתניה, מעוז התיירות מצרפת, אל עבר השכונה המזרחית שם ממש בפינה, תתקיים לוויה בה אני אמור להראות את זיו פני שמכוסה שיער כסוף.
שם באזור המזרחי, ה-BRZ מנותקת הבקרות כנראה הבינה את נפש האוחז בהגה וברגע חולשה קל שלי, עם לחיצה כבדה יותר על דוושת התאוצה, אך ממש לא כבדה בכלל, מצאתי עצמי בהיגוי יתר קל ונשלט לאורך מספר מטרים. ואז שוב. והנה פה יש אספלט ממש חלק והופ, ליטוף לדוושה ואני שוב בהיגוי יתר חינני ורגוע, ללא דרמה. ואז עוד כיכר ואיזה כיף שאין רמזורים ופתאום אני מחייך ופתאום אני חושב שאולי זה בסדר שההילוכים קצרים ושאין באמת הרבה כוח ואולי שטוב שצליל המנוע לא מקפיץ את העוברים והשבים ואיזה כיף שהמזגן פה יעיל.
ההבדל בין אספלט חלק לכזה חדש ואוחז הוא עצום, לא מידתי בכל הנוגע להתנהגות הרכב. יש כלים, לא נגיד שמות (מרצדס C63 sדור קודם בסדר?1) אותם לא מעניין איזה סוג אספלט יש תחת הגלגלים, יוצאים להיגוי יתר מופרע ופחות לינארי. כאן הרכב לא יצא ללא פרובוקציה או עזרה עם המצמד ואני שונא להתאמץ ואני לא מודה בכלום.
לדעתי זו הייתה הנסיעה הכי כיפית שלי לבית עלמין כזה או אחר. זה כבר משהו חיובי. פתאום הכול היה לי נחמד. המושבים עם התמיכה הצדית הראויה כל כך, בכלל הכול התחבר לי טוב. נכנס באיחור קל, ההספד למנוח בשיאו. כשמספרים “שהיא הייתה מקסימה”, אני מבין שאני נמצא בבית עלמין לא נכון…
פחות במהירים, יותר באטיים
למחרת ירדתי דרומה. סדום ערד. בידוד הרעשים בינוני – שומעים צמיגים, אך לפחות התנועה זורמת. בכביש עם העיקולים המהירים חדות ההיגוי הורגשה לטובה וגם כשהוא אילם אתה עדיין יודע בדיוק כמה להפנות כדי להניח את הגלגלים בדיוק בנקודה הנכונה. הדרמה מועצמת כשאתם יושבים נמוך וזה אושר גדול, אם כי אני מודה שהרגשתי יותר בבית, יותר בעיקולים האטיים והבינוניים. אין איך לברוח מזה, צריך מידע כדי לחיות על הקצה באמת, כשאתם בעיקולים מהירים במיוחד.
הפסקה לשתייה וסוכר ואני נזכר בכביש המוביל למצדה. המון עיקולים אטיים, ללא מקום לטעויות, וגם כשסוללים שם כביש חדש, השמש מטגנת אותו והוא הופך לחלקלק תוך כלום שנים. גם אבק המדבר לא תורם לאחיזה. בול כמו שאני אוהב. ונחשו מה, הוא מתחיל בבית הקברות של העיר. אז בכלל. דפוס חוזר, בעייתי במיוחד, החיים קורים בלי שנשים לב. אל תשפטו אותי כמו שאני לא שופט אתכם. 39 מעלות מראה מד המעלות החיצוני של הסובארו שאיתי. המיזוג יעיל, בורר מכני ופשוט, זו בכלל מכונית של פעם. ואיך אני אוהב מכוניות של פעם. וזו אם לא הבנתם, חדשה לגמרי אבל מדברת בשפה ההיא של פעם. אין כאלו מסביבה.
תגדירו שימושי
כיוונתי את גלגלי המכונה הכחולה אל הכביש וגיליתי שהשמש לא פוסחת גם על אספלט העיירה הציורית הזאת, ערד. כיכרות על כיכרות ואספלט חלקלק שלא נגמר והנה, אני מחייך ואין לי תלונות. אני בגרסה עם חבילת STI שמגיעה עם תוספות עיצוב כאלה ואחרות, אבל רגע יש לי קצת ביקורת.
מה חשבתם? בנוסף למה שאמרתי מעלה ההיגוי גם קל לטעמי. ואותם בלמים מוגדלים נטולי תחושה, הדוושה קשה לטעמי והמהלך קצר מדי. ועדיין, גם נוכח התלונות הקטנות האלו, אני מחייך חיוך גדול. כי בגילי המופלג אני מבין שאין מושלם ובמחיר מעט יקר יותר מעסקת רכב ממוצעת בישראל, יש סובארו BRZ שהיא אולי לא שימושית כמו רכב פנאי שכולם רוצים היא בהחלט כיפית כמו שאני ואתה מתחננים. ומי אמר שחיוך הוא לא דבר שימושי? זו הפעולה הכי חשובה שיש לכם על סדר היום. אתם, בני התמותה, אתם זמניים פה. אתם צריכים לחייך.
סובארו BRZ tS
| מנוע | בוקסר, 4 צילינדרים, 2.4 ליטר |
| הספק | 228 כ”ס |
| מומנט | 25.5 קג”מ |
| תמסורת | ידנית, 6 הילוכים |
| הנעה | אחורית |
| בסיס גלגלים | 257.5 ס”מ |
| משקל | 1,279 ק”ג |
| מ־0 ל־100 קמ”ש | 6.3 שניות |
| מהירות מרבית | 226 קמ”ש |
| צריכת דלק ממוצעת (יצרן) | 10.8 ק”מ לליטר |
| מחיר בישראל (גרסת מבחן) | 249,900 שקלים |
